תקופת האבות: מתוארכת לסוף האלף השני לפנה"ס (המאה ה-18 לפנה"ס עד המאה ה-17 לפנה"ס)
==חקר המסופר בתקופה זו:==
תקופת האבות היא התקופה הראשונה שמובאת במסורת של עם ישראל בנוגע להתהוותו, היא עוסקת באברהם ומשפחתו, במסעם לכנען ובסיפור חיי צאצאיו בארץ כנען שהובטחה להם על פי הסיפור המקראי.הגישות לסיפורי תקופת האבות, כמו לחלקים אחרים בתנ"ך עד לתקופה המתוארת בספר שופטים, נחלקות לשניים: התומכים בקיומה של התקופה (האסכולה המקסימליסטית - ) והשוללים אותה (האסכולה המינימליסיטית - שמיוצגת לרוב ע"י אוניברסיטת ת"א).
המצדדים בסיפורי תקופה זו מנסים להביא כעדות לכך את הדימיון שבין מנהגים וחוקים מהמזרח הקדום שמתוארכים לסוף האלף השני לפנה"ס לחוקים ולמנהגים שמתוארים בסיפורי האבות, בעוד שהשוללים את עצם קיומה ההיסטורי של תקופה זו (חברי האסוכלה המינימליסטית) גורסים כי שבטי ישראל התפתחו מתוך החברה הכנענית המקומית באי אלה תהליכים (בין שלל התאוריות שמביאים חברי האסכולה המינ' הוצעו טיעונים לתמורה דתית ולתהופכה חברתית קיצונית בתוך החברה הכנענית לאחר קריסת השלטון המצרי בכנען בסוף תקופת הברונזה המאוחרת ועם ראשית תקופת הברזל) וכי סיפורי תקופת האבות הם "המצאה מאוחרת" שנכתבה במהלך הדורות.
בדף זה נביא התייחסות גם לסיפור המקראי תוך כדי בחינתו לפרטי-פרטים, וגם למצב השורר בכנען במהלך התקופה, שהרי כנען היא חלק בלתי נפרד מסיפורי תקופה זו.
*לתקופה זו אין עדות חותכת מן הממצאים הארכאולוגיים וכל התוכן הסיפורי בעמוד זה מתבסס על הסיפור המקראי כפי שהוא מובא בספר בראשית*
אברהם ושרה
לפי הסיפור המקראי המופיע בספר בראשית שהוא הספר הראשון בתנ"ך (שממנו שאוב כל התוכן המסופר בעמוד זה), מוצא עם ישראל הוא מאדם בשם אברהם (במקור אברם) שנולד באור כשדים שבארם נהריים (החלק הצפוני של מסופוטמיה - ביוונית: "הארץ שבין הנהרות", אזור עתיק זה השתרע בין הנהרות הפרת והחידקל, "ארם נהריים" מצויה בשטח שמהווה כיום את צפון עיראק ומזרח סוריה). אביו של אברהם היה אדם בשם תרח, שהיה אב למשפחה בת שלוש בנים (נחור, אברם והרן). המקרא מייחס את משפחתו של אברהם לצאצאיו של שם בן נח (אברהם עצמו מתואר כדור תשיעי לשם) ובכך למעשה מקשר אותו ואת סיפורו כהמשך כרונולוגי לסיפורי העולם האוטופי שמובאים בפרקים הראשונים של ספר בראשית (סיפור גן העדן והגירוש ממנו, אדם וחוה, נוח והמבול). אברהם, שרי אשתו (לימים שרה), לוט אחיינו (בנו של הרן) ותרח אביו נודדים לעיר חרן, שבה מתגלה אלוהים לאברהם ומצווה עליו לנדוד לארץ כנען.
תיאור הדורות משם ועד לאברהם עפ"י המחבר המקראי:
כאשר הגיע אברהם לכנען, הוא החל לנדוד בשטחי הארץ שהייתה מאוכלסת בעממים שונים כשהוא בונה מזבחות לאלוהים במקומות שונים שבהם ישב ברחבי הארץ, בעת משבר מזון כבד בכנען הוא אף יורד למצרים ופוגש את פרעה מלך מצרים שחומד את אשתו (שרה מתוארת כיפת מראה), אותה מציג אברהם כ"אחותו" מחשש לחייו, אך פרעה מחזיר אותה לאברהם לאחר שסבל מנגעים שנגרמו בידי אלוהים, לאחר שאברהם חוזר ארצה ממצרים כשבידיו רכוש רב הוא מתיישב בגרר, שבה הוא יוצר קשרים עם אבימלך הפלישתי מלך גרר, שגם הוא חומד את אשתו אותה מציג אברהם בשנית כ"אחותו", אך מחזיר אותה לאברהם לאחר שאלוהים נגלה אליו. יש חוקרים הסבורים שאברהם נהג במקרים שבהם הציג את שרה כאחותו לפי חוק מקובץ חוקים מהמאה ה-14 וה-15 לפנה"ס שנקראו בשם: "חוקי נוזי" (על שם העיר העתיקה נוזי שבה הם נמצאו) שהיו ידועים במזרח הקדום ואף דומים בחלקם לחוקי המקרא, לפי אחד החוקים מקובץ זה אם אדם מציג את אשתו כאחותו אין רשות לגברים אחרים לחמוד אותה.
בהמשך נפרדים אברהם ולוט אחיינו האהוב, שעובר להתגורר בסדום ועמורה, לאחר שנפרד מלוט נגלה אלוהים אל אברהם ומבטיח לו את כל ארץ כנען והיתרבות בקצב מדהים עד שצאצאיו יספרו כמותית כ"עפר הארץ" (בתקופה זו לאברהם אין עדיין ילדים). אברהם נודד לאלוני ממרא שליד העיר חברון, ובונה בה מזבח לאלוהים, ואף כורת ככל הנראה ברית עם היושבים באזור זה (אנשים בשם: ענר,אשכול וממרא). לאחר שנלקח לוט בשבי ביחד עם תושבי במהלך מלחמה בין מלכי הצפון למלכי הדרום הידועה גם כ:"מלחמת ארבעת המלכים את החמישה" שפרצה עקב מרידתם של חמשת המלכים שהיו כפופים למרות ארבעת המלכים, יוצא אברהם לקרב כנגד ארבעת המלכים כשלרשותו עומד צבא של 318 אנשים מבני ביתו, אברהם מתגלה כמנהיג צבאי ומנצח במלחמה (הוא זוכה לאחר מכן לכבוד מצד מלכי האזור), הוא משחרר את השבויים, כולל את מלכי צדק מלך שלם (שמזוהה עם ירושלים*) ואת מלך סדום, המנסה לבחון בעורמה את אברהם כאשר מציע לו לקחת לעצמו את הרכוש (שלל המלחמה) ושישאיר את אנשיו השבויים ששחרר למלך סדום, אברהם מסרב לקחת את הרכוש ומחזיר את השלל והשבויים למלך סדום (בסיפור זה מתואר אברהם כאדם "שונא מתנות") . אברהם מתואר בסיפור זה כ"עברי", למרות שהפירוש לשם זה אינו ברור (קיימות סברות שונות לפירוש המילה הזו), יש המציעים לזהותו עם הקבוצה הקרויה באכדית: "ח'בירו" (הנקראים במקורות מסוימים גם "עפירו", היות והאותיות ח' וע' מתחלפות ביניהן באכדית וכך גם האותיות ב' ופ') שהיו אנשים ממעמד חברתי נמוך שנדדו ברחבי ארצות הסהר הפורה והמזרח הקדום ומוזכרים בכתובות שונות החל מאלפיים לפנה"ס ועד למאה ה-12 לפנה"ס. כמו כן, בהמשך סיפורי המקרא נקראים בני ישראל בשם עברים (בספר בראשית בתיאור סעודת בני יעקב במצרים ללא נוכחות המצרים המקומיים, וגם בספר שמות שבה מכנים המצרים את בני ישראל בשם זה) ואף מכנים עצמם בשם זה (יוסף מעיד על עצמו כי הוא "עברי מארץ העברים", וגם יונה הנביא מתאר עצמו כ"עברי"), כך שייתכן שזהו העם שמוצאם של בני ישראל הוא ממנו.
לאחר מכן, מסופר כי אברהם כרת בריתות עם אלוהים, הברית הראשונה היא ברית בין הבתרים שבה הובטחה לאברהם ולזרעו שליטה במרחבים שבין נהר מצרים (שמזוהה עם ואדי אל עריש של ימינו) עד לנהר הפרת (למעשה, בימי מלכות דוד היה הפרת בגבול הצפוני של ממלכת ישראל המאוחדת) וגם שליטה על עשרה עמים שחיים בשטחים אלו. הברית השנייה, היא ברית המילה שאותה מבצע אברהם בגיל 99 שנים (לפי המסופר במקרא), לפני הברית מובטח לו שאשתו שרה שהייתה מבוגרת מאוד תלד לו בן, וגם שמו ושמה של אשתו משתנים בהוראת אלוהים ("אברם" שונה ל"אברהם", ו"שרי" שונה ל"שרה"), ברית המילה חלה גם על כל בני ביתו של אברהם.
יצחק ורבקה
לאחר הולדת יצחק (בנו של אברהם משרה אשתו), דורשת שרה מאברהם לגרש את הגר שפחתה שהרתה לו ואת בנם המשותף ישמעאל, ולמרות שהדבר אינו מצא חן בעיניו עשה כדברי שרה בהוראת אלוהים.
בהמשך חייו של יצחק מתרחש אירוע מכונן המכונה: "עקידת יצחק", שבו בוחן אלוהים את אמנות אברהם בו ומבקש ממנו לצאת למסע ל"ארץ המוריה" שבו ייאלץ להקריב את בנו האהוב (אברהם כמובן שמסכים מבלי לדעת כי רק מדובר במבחן ולא במעשה מוחשי). אברהם, יצחק ושני נעריו (עבדיו) של אברהם לוקחים חמורים ויוצאים למסע שנמשך שלושה ימים. בעת הגיעם למקום היעד, נפרד אברהם מנעריו והולך עם יצחק "לקושש עצים" ולבנות מזבח על הר המוריה (המזוהה כיום עם "הר הבית" שעליו נבנו שני בתי המקדש), אך כאשר יצחק שואל את אביו היכן השה אותו הם יקריבו לאלוהים, אברהם משיב כי "אלוהים יראה להם את השה המיועד לקורבן" (ובעצם בכך מסתיר ממנו את המתוכנן), אברהם עוקד (קושר) את יצחק למזבח שהקימו, ברגע שלפני ביצוע המעשה המסוכן קורא מלאך אלוהים לאברהם ומצווה עליו להפסיק ממעשהו האיום היות ואלוהים יודע כי אברהם אכן מאמין בכל כולו באלוהים ומוכן לציית לפקודותיו, באותה העת, איל נאחז בסבך העצים שבסביבת המזבח, המלאך מצווה את אברהם שיקריב את האיל במקום את בנו יצחק כעולה. בעקבות מעשה העקידה נאסר על יצחק לעזוב את ארץ כנען, אפילו בעת רעב (ואכן, היה יצחק היחידי באבות האומה הישראלית שלא עזב את ארץ כנען בימי חייו).
אברהם מתנגד בתקיפות לאפשרות שיצחק (שהיה בגיל נישואין) ינשא לאחת מבנות עממי כנען שלא מצאו חן בעיניו, ומשביע את עבדו (המזוהה עם "דמשק אליעזר" או בשמו: אליעזר) לצאת למסע לעיר מגורי קרובי משפחתו שבחרן במטרה להביא אישה לבנו, העבד יוצא לדרכו ומגיע לעיר המדוברת
יעקב ומשפחתו
חוקרים מודרניים סבורים כי ישנו קשר בין ירידת יעקב ובני משפחתו למצרים לבין ה"חיקסוס" ("מלכי ארצות נכר" במצרית), קבוצה של נוודים-מהגרים ממוצא שמי שהיגרו למצרים וחיו בה תקופה מסוימת שבמהלכה הם ניצלו את חולשת השלטון המצרי וכוננו במצרים ממשלות משלהם (הם יסדו את השושלות הפרעוניות ה-15 וה-16), בין חותמות של שליטי החיקסוס נמצאה טבעת חותם עם השם: "יעקב-הר" שיש שהציעו לייחס אותה ליוסף. לדעת חוקרים אלה, שהרי רק בקרב החיקסוס שעודדו זרים לרדת ולהשתקע במצרים (ככל הנראה כדי לחזק את שלטונם בה), יכל יוסף לעלות לגדולה ולזכות בתפקיד רם כל כך בממשל המצרי.
סיכום:
המנהגים והחוקים עליהם מסופר בסיפורי האבות קשורים לחברה מאזור המזרח הקדום מסוף האלף השני לפני הספירה, חוקים אלה מקבילים לתעודות חוקיות שונות שנמצאו ברחבי מסופוטמיה והמזרח הקדום ומעניקים לחוקרים אפשרות לשבץ כרונולוגית כביכול את זמן התרחשות האירועים הקשורים באבות לתקופת סוף האלף השני לפנה"ס, רוב החוקרים שמסכימים כי האבות הן דמויות היסטוריות מתארכים את ימיו של אברהם לתקופת המאה ה-18 לפנה"ס, ומתחילים מתקופה זו כנקודת ההתחלה של הכרונולוגיה המקראית וכמו גם של ההיסטוריה היהודית.
יש כאלה שהציעו כי האבות והאמהות של עם ישראל בוודאי דמו במראם החיצוני ובלבושם לנוודים השמיים-המערביים שמתוארים בציור הקיר מסוף האלף השני לפנה"ס שנמצא בקבר בני חסן שבמצרים המתאר את ראשית ירידת החיקסוס למצרים (בהנחה כי האבות חיו בתקופה זו).
פרט נוסף בספר בראשית המקשה את אפשרות תארוך הסיפורים, שניכר גם מקריאה בספר שמות, הוא אי-ציון שמותיהם של הפרעונים שבהם נתקלו האבות, בעוד שבספר מלכים מוזכרים שמות מפורשים של פרעונים המוכרים לארכאולוגים (שישק, תרהקה), כך שאי אפשר לקבוע זמן מפורש להתרחשות האירועים שקרו לאבות במצרים. בסיפורי האבות ניכרים פרטים מאוחרים המעידים על שוני במחלוקת לגבי אמיתות הסיפור, כגון: נוכחות הפלשתים בארץ (שמתועדים בסיפורי אברהם ויצחק למרות שרוב החוקרים מסכימים כי הפלשתים הגיעו לארץ במאה ה-12 לפנה"ס, במקביל לכניסת בני ישראל לארץ ולכיבושה), הגמל המבוית שנזכר גם הוא בסיפורי האבות למרות שביות הגמל נעשה רק במאה ה-15 לפנה"ס.
לטענת ספר הפירוש של א.ש. הרטום ל"ספר בראשית" שהודפס בשנת 1981 שהתבסס על שיטות הפירוש של משה דוד קאסוטו ופירושו של איליה שמואל הרטום, נטען כי אין לנסות לזהות את האישים המוזכרים בספר זה עם אישים היסטוריים, וכי הדבר הברור המשתקף מתקופה זו הוא כי האירועים והמנהגים שהוא מתאר היו נהוגים בחברות שונות במזרח התיכון בתקופת האלף השני לפנה"ס.
מקור עמי האזור ע"פ ספר בראשית:
על פי ספר בראשית היו אברהם ולוט שהיגרו ממסופוטמיה לארץ ישראל, אבותיהם של העמים שאכלסו את שטחי ארץ ישראל ועבר הירדן המזרחי בתקופה שלפני ואחרי התנחלות שבטי ישראל בשטחים אלו.
ואילו לוט מתואר כאביהם של העמים מואב ועמון שאכלסו את עבר הירדן המזרחי והיוו אויבים ויריבים כמעט תמידיים לבני ישראל.
כלומר, אם קוראים בין השורות עולה התמונה כי עפ"י המסופר בספר בראשית היה מוצא ישראל ממהגרים מסופוטמיים שהתחתנו בשלושת הדורות הראשונים להגירתם עם קרובי משפחתם שנשארו במסופוטמיה (אברהם ושרה, יצחק ורבקה, ויעקב ונשותיו - כולם נישאו לנשים ממסופוטמיה - עם דגש על נשים מחרן) ורק לאחר מכן בתקופת בניו של יעקב החלו נישואים בין בני המשפחה לנשים כנעניות מקומיות (ראו על יהודה שנשא לבת-שוע שהייתה "בת איש כנעני" ולאחר מכן לתמר שככה"נ הייתה מקומית, ושמעון שאחד מצאצאיו נקרא: "שאול בן הכנענית").
כלומר, אם קוראים בין השורות עולה התמונה כי עפ"י המסופר בספר בראשית היה מוצא ישראל ממהגרים מסופוטמיים שהתחתנו בשלושת הדורות הראשונים להגירתם עם קרובי משפחתם שנשארו במסופוטמיה (אברהם ושרה, יצחק ורבקה, ויעקב ונשותיו - כולם נישאו לנשים ממסופוטמיה - עם דגש על נשים מחרן) ורק לאחר מכן בתקופת בניו של יעקב החלו נישואים בין בני המשפחה לנשים כנעניות מקומיות (ראו על יהודה שנשא לבת-שוע שהייתה "בת איש כנעני" ולאחר מכן לתמר שככה"נ הייתה מקומית, ושמעון שאחד מצאצאיו נקרא: "שאול בן הכנענית").
ממצאים:
 |
בחפירות
שנערכו בשנות ה-70 של המאה ה-20 בעיר אבלה שבשטחי
סוריה של ימינו נמצא ארכיון המכיל
יותר מ-20,000 לוחות חמר ובהן כתובות בכתב היתדות, בשפה השומרית ושפה
ייחודית למקום שנקראה לימים: "אבלאית", בכתובות
הללו מופיעים שמות אישים בעלי שמות הדומים לשמות המופיעים במקרא, בין השמות שנמצאו
הופיעו השמות הדומים לשמות: אבראום - "אברהם" "ישראל", אסאו - "עשו" דוודום - "דוד" ועוד שמות רבים ואחרים המסתיימים בסיומת "יה" או "יהו". כמו כן,
מוזכרים גם מקומות גיאוגרפיים שונים המוזכרים במקרא שמופיעים בתעודות אלה, המקומות
כוללים בין היתר את: כנען, סיני, חצור, גבל, חרן ועוד
מקומות רבים.
|
|
|
לפי הצעתו של א"ש הרטום בפירושו לספר בראשית (1981), את בית הסוהר שנזכר לראשונה בסיפור כליאתו של יוסף, הציעו
חוקרים לזהות במצודת סרו שהייתה מצודה שבה נכלאו הפושעים המסוכנים ביותר (המצודה
הזו מוזכרת בכתובות מצריות מהמאה ה-15 עד ה-14 לפנה"ס).
|
סדרת "תורה, נביאים כתובים: מפורש על ידי א.ש. הרטום" - נדפס בשנת 1981 בהוצאת "יבנה" ובדפוס "כתר" ירושלים.
|
||
- חמשת המלכים שבהם נלחם אברהם, ניסו חוקרים מסוימים לזהות את אמרפל עם חמורבי מלך בבל
- לדברי המקור הראשון את
ביבליוגרפיה
המקורות שעליהן התבסס הכתוב לעיל:
- סדרת "תורה, נביאים כתובים: מפורש על ידי א.ש. הרטום" - נדפס בשנת 1981 בהוצאת "יבנה" ובדפוס "כתר" ירושלים.
- סדרת "תורה נביאים כתובים: פירושים , תמונות ומפות, מפורש על ידי אליה שמואל הרטום" (מהדורה שישית, 1980 וגם מהדורה מחודשת שהודפסה בשנת 1996) - הוצאת ספרים "יבנה" בע"מ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה